ספור חיי סבא רפי זלצמן

View מסלול חיי סבא רפי in a larger map

סיפור חיי סבא רפי!

סבא רפי נולד ב- 11 לפברואר, בשנת 1936.
סבא נולד בעיר זמושץ (ליד ורשה),שנמצאת בארץ פולין.
סבא זוכר שכשהוא היה קטן הוא היה רוקד בכיכר העיר כשהשמש מפזזת מעליו. שמם של הוריו של סבא היה: לאמו של סבא רפי, קראו ביילה, ולאביו קראו יצחק.
בגיל 3 סבא ברח יחד עם אמו לעיר מוסקבה, שנמצאת ברוסיה.
רוסיה שימשה עבורו רק תחנת מעבר בדרך לאוזבקיסטן. מאוזבקיסטן סבא נסע לסיביר ואז חזר לאוזבקיסטן שם לקחו אותו ואת משפחתו למחנה בסיביר.
משם לקחו אותו ואת כל משפחתו לקמנקרה ,עיר ליד אורל שבסיביר שם היה קר מאד אבל הם שרדו את הקור .
הם גרו בצריף שבו היה תנור חימום שעזר להם קצת לישרוד את הקור .
בסיביר אח של סבא נולד ,אברום, שם הם חיו שנתיים בתנאים קשים.
בגיל 9 – 8 סבא ומשפחתו חזרו לסיביר שם גויס אביו לצבא.
אחיו של סבא ניפטר כשהיה בגיל שלוש ואמו של סבא לקחה אותו 10 קילומטר בחום ללא כובע ומים כדי שהיא תוכל לעבוד.
סבא היה צריך לסבול תקופה ארוכה את היללות של אמו הוא חשב שהיא השתגעה כבר.
כאשר הרעב היה גדול באוזבקיסטן סבא היה הולך ליער לוקח צבים ומוכר אותם כדי שיהיה לו מספיק כף ללחם.
בבית הספר באוזבקיסטן סבא היה היהודי היחיד וכל התלמידים והמורים כיבדו זאת ונתנו לו לשבת בזמן שהם היו פותחים את היום עם תפילות נוצריות.
כשסבא למד בבית ספר רוסי קראו לו פאליק וכשהוא עבר לבית ספר גרמני קראו לו פליקס וכשהוא עבר לבית ספר יהודי שינו לו את השם לרפאל (כי פליקס זה רפאל בעברית).
לאחר מכן כשהוא עבר לישיבת בני עקיבא שינו לו את השם לרפי. בכל מקום שינו לו את השם ולא נתנו לו להישאר עם שמו המקורי עד שהשם רפי נידבק לו ועד יום מותו קראו לו רפי.
בבית סיפרו של סבא היו הרבה אוקראינים אנטישמים ,אחד מהילדים האוקראינים רצח פעם יהודי וזרק אותו לשירותים לאחר זמן מה מצאו את היהודי בביוב, לכן סבא בכל תקופתו בבית הספר חי בפחד.
ביום חם אחד באוזבקיסטן היה ל כך חם עד שסבא ניכנס לתוך נהר קרוב לביתו הוא הרגיש לטיפה חמה בגב,הוא הסתכל אחורה וראה נחש שחור ענק הוא ניבהל וניסה לעלות חזרה ליבשה הוא ניתפס על קוץ אבל הקוץ לא החזיק מעמד והוא החליק בחזרה למטה למזלו של סבא הנחש חלף מעלו והמשיך בדרכו .
כשסבא היה בן 9 ,באוזבקיסטן, הוא היה מוכר פיתות שהוא בעצמו הכין את הכסף שהרוויח נתן להוריו.
בסוף המלחמה סבא חזר לפולין לעיר שצ'צ'ין, הבתים שם היו עדיין מלאים בציוד של גרמנים שברחו בכלי בית ודברים חיוניים כל משפחה תפסה לה בית ושם היא גרה.
סבא היה מצוברח כי האנטישמיות הייתה גדולה בפולין.
משצ'צ'ין סבא ומשפחתו עברו לגרמניה. הם היו ב "ווצלר"- מחנה מעבר של יהודים, שם הוא למד בעברית את כל המקצועות .
סבא כבר בן 12 הוא היה חניך בבני עקיבא .
במחנה בגרמניה סבא שהה שנתיים שלוש.
בגרמניה נולדה אחותו של סבא בשנת 1947.
בשנת 1949 הם נסעו מגרמניה לצרפת לעיר מרסיי, שם הם עלו על אוניה בשם "טטי" האוניה שלקחה אותם לארץ.
סבא היה בן 13 כשהם הגיעו לאץ ישראל , לחיפה.
משם הם נלקחו למעברת באר יעקוב הם גרו באוהל בפרדס, שם הוא למד בבית ספר "הפועל מזרחי" .בגיל 16 סבא ומשפחתו עברו ליפו.
שם נולד אחיו הקטן שלום.
סבא ומשפחתו גרו בבית ערבי נטוש עם עוד משפחה .
בגלל מחסור בכסף הוריו של סבא שלחו אותו לישיבת בני עקיבא בכפר הרואה.
שם למד סבא רבנים רבים.
בשנת 1952 כשסבא היה בן 18 סבא וחבריו רצו להתגייס לחיילך הים אבל לקחו אותם לגולני. סבא וחבריו לא ידעו מה זה גולני. הדביקו להם תג צהוב במחנה שרגא. שם כל שעשו היה לצבוע עצי איקליפטוס בסיד נגד תולעים.
לאחר מכן לקחו את סבא להיות לוחם הם היו מסתערים עם מכשירי קשר ענקיים על גבם. לאחר שחזרו סבא לא יכול להזיז שריר.
בשנים 1954-1957 הפלוגה של סבא נהגה לצאת למסעות, הם הלכו בגשם ובקור עם מכשירי קשר. סבא שרת בצבע כ3 שנים המספר שלו היה 286195 .
את סבתא מרים סבא פגש בעבודתו בבנק והם התחילו לצאת וכשסבתא מירים הייתה בת 18 וסבא היה בין 22 הם התחתנו. סבא וסבתא היו נשואים 46 שנה .
יום אחד סבא קיבל אירוע מוחי יד שמאל שלו השתתקה הוא גילה זאת כשהיה צריך להגיע לפגישה והמכונית עשתה לו שמיניות זה בגלל שהיד שלו נהייתה משותקת. בלילה של אותו יום כאבי ראש מאוד חזקים סבתא שלי רצה ללכת ולשים קרח על ראשו בבוקר סבתא רצתה לעזור לסבא לקום וסבא הושיט לה את יד ימין כי הוא לא הרגיש את יד שמאל, סבתא אמרה לו " לא תן לי את יד שמאל ואז סבא נפל והתחיל להקיא דם, סבתא ישר הזעיקה אמבולנס תוך שניות האמבולנס הקפיץ אותו לבית חולים "לווינשטיין" אחר כך הוא עבר לבית חולים " שיבא " . סבתא שאלה את האחות מה שלום סבא והאחות אמרה לה : "נחכה כמה ימים ואם הוא יחיה נגיד לך" ,סבא נישאר בחיים אבל היה לו אירוע מוחי מאוד קשה.
החלון בחדרו של סבא היה סגור והוא שאל את האחות למה החלון סגור והיא אמרה לו שאם החלון לא יהיה סגור אנשים יקפצו ממנו מתוך ייאוש סבא לא חשב על זה כי יש לו משפחה לגדל.
יום אחד סבא רצה לקום לשמוע מוסיקה בסלון אבל הוא הוא היה צריך לשבת בשביל הסרקולוציה של הדם אבל הוא בכל זאת קם ונפל וכדי שלא יקבל מכה מהארון הוא סובב אותו ושבר את האגן.
סבא מתאר בספרו את כאביי התופת שהרגיש .כך חיי סבא 17 שנה עד יום מותו .
ליפני הנחות סבא היה זמר אופרה.
הוא למד בקונסרבטוריון "שולמית " בתל אביב .
סבא היה שר בהיכל מאיר בתל אביב עם חברו ליאון בכר.



סבא בילדותו קיווה להגיע לגיל 123 וליפני מותו הוא קיווה להגיע לגיל 125 וסבא זוכר שכשהוא היה קטן הוא ראה את המורה שלו בקצה השני של הרחוב ופתאום היא קראה לו ולאמו ואמרה :"הילד שלך צריך לקבל עונש מכיוון שהוא לא עבר לצד השני לנשק את ידי" ומאז סבא נהג לנשק את היד מתוך הרגל. סבא היה ילד קנאי לאמו הוא זוכר שהוא רעה את דודתו יושבת ליד אביו והוא אמר לה באידיש: "זוזי,אבא שייך לאמא" אמו זכרה את המשפט הזה לעוד הרבה שנים ונהגה להזכיר לו את זה הוא היה נהנה בכל פעם לשמוע את המשפט הזה . עם השנים כנאות זו עברה גם לסבתא שלי.
סבא הלך למועדון לנכים שם הוא היה ספורטאי מצטיין הוא שכה, והוא שיחק טניס שולחן .
יום אחד ב-י"ג בכיוליו תשס"ז 4.12.2006 סבא שחה בבריכה וניתקע בקיר הוא קיבל מכה חזקה נורה ואיבד את ההכרה סבא לא התאורר הוא ניפטר.