סבתא מסודי משעלי נולדה בשנת 1993 בסלה שבמרוקו.
שכנתה של סבתי הייתה המיילדת שלה ושל בני הבית ( לא כולל ההורים) כי אמה לא רצתה ללכת לבית החולים, מכיוון שאז ילדו תינוקות בבית.
תאריך לידתה אינו מדויק בגלל שהיא נולדה בביתה ולא בבי"ח.
עד שנת 2001 סבתי חשבה שהיא נולדה בתאריך ה 9 באב אבל אחותה אמרה לה שהיא נולדה בסוכות ושאחותה הקטנה נולדה ב 9 באב .
סבתי הייתה האחות החמישית מבין תשעה ילדים היו שלושה אחים ושש אחיות.
אמה הייתה עקרת בית ואביה היה מוכר נעליים שאחיה עשו בסנדלרייה .
סבתי למדה בבית הספר אליאנס עד כיתה ד' .
הם למדו שמה קצת עברית והרבה צרפתית מכיוון שהצרפתים שלטו באותה תקופה במרוקו.
באמצע כיתה ד' הלכה סבתי ללמוד תפירה של בגדי גברים ( היו שתי אפשרויות – בגדי גברים או שמלות ) והיא בחרה בבגדי גברים.
כשסבתי הייתה בת 15 התחילה האינטיפדה במרוקו כשהתחילו הערבים לאיים עליהם.
הערבים היו שכנים טובים עד ששמעו על הגרמנים והתחילו לזלזל ולהגיד דברים כמו : -"חכו חכו שהם יגיעו מה הם יעשו לכם!!!" ועוד דברים פוגעים ומעליבים.
המוסלמים התחילו לפגוע ולרצוח יהודים בעיר הבירה "רבת" כשהצרפתים עזבו, כי הם שלטו באותו הזמן שהצרפתים לא היו במרוקו.
כשסבתא שלי הייתה בערך בגיל 4-5, כמעט נכנסו אליהם למרוקו הנאצים , אבל אז האמריקאים באו והצילו אותם.
בבית שמרו כל אותו זמן על כל המצוות עד שהערבים התחילו לאיים עליהם , ואז הם עלו לארץ.
סבתי ומשפחתה עלו לארץ בגלל מקרה מסוים שקרה עם משפחתה- אחיה היה חייט , בשנת 1955 המוסלמים באו אליו ואמרו לו להביא להם כסף, או שהם הורגים אותו.
אחיה סיפר את המקרה לאביו, ובאותו יום הם נסעו לעיר הבירה רבת.
ברבת ראו מקרה, שלבן אדם אחר שחי שם, יהודי שהיה לו עסק במקום לא הסכים להביא למוסלמים את הכסף שהם דרשו גם ממנו, והם רצחו אותו.
אביה של סבתי בירר עוד באותו יום בתנועה הציוניסט (יהודים שמבריחים יהודים אחרים לארץ) על עליה לארץ, ובגלל אותו מקרה כל המשפחה עלתה, אך כל אחד בחודש אחר.הם נפגשו שנה אחרי שהם עלו. שיכנו אותם במעברת קקון , ליד חדרה וליד קיבוץ מעפיל.
סבתי עלתה עם אחיה יעקוב ביחד, כשהם הגיעו לא שאלו אותם כלום, שמו עליהם אבקת "די. די. טי" לחיטוי ושלחו אותם במשאיות שמובילות פירות למקום שהם לא ידעו מהו.
זה היה ערב ראש השנה, הורידו אותם בקיבוץ,נתנו להם בקבוק יין, עשר פרוסות של לחמים שחורים ומרגרינה, וככה הם חגגו את ערב ראש השנה, עם בכי, כשהם לא ידעו איפה הם נמצאים עם קוצים בכל מקום.
היו שמה עוד קצת מרוקאים , תימנים והרבה פולנים ורומנים ניצולי שואה.
לא הייתה עבודה ורק אביה עבד בחקלאות .
לילה אחד לקחו את אחיה, כשהוא יחף, בלי שהוא יודע לאן הוא הולך, למלחמת סיני.
אחרי שבועיים שלושה הוא חזר עם סוליה שהוא מצא קשורה עם חבל לרגלו.
כולם חשבו שבנות לא צריכות להתגייס , ולכן סבתי לא התגייסה.
גם לא הייתה עבודה כי לא היו אוטובוסים שנכנסו לקיבוץ בשעות העבודה .
ולבסוף רצו לגייס אותה והיא לא ידעה על זה אפילו כי שרפו את כל המסמכים של הגיוס.
היא הכירה את סבי בטבריה והתחתנה איתו גם בגלל שנשים נשואות לא היו צריכות להתגייס .
מאז שמה הוא מסודי ואנונו ולא מסודי משעלי.
בשנת 1959 נולדה ביתה הבכורה רחל.
שכנתה של סבתי הייתה המיילדת שלה ושל בני הבית ( לא כולל ההורים) כי אמה לא רצתה ללכת לבית החולים, מכיוון שאז ילדו תינוקות בבית.
תאריך לידתה אינו מדויק בגלל שהיא נולדה בביתה ולא בבי"ח.
עד שנת 2001 סבתי חשבה שהיא נולדה בתאריך ה 9 באב אבל אחותה אמרה לה שהיא נולדה בסוכות ושאחותה הקטנה נולדה ב 9 באב .
סבתי הייתה האחות החמישית מבין תשעה ילדים היו שלושה אחים ושש אחיות.
אמה הייתה עקרת בית ואביה היה מוכר נעליים שאחיה עשו בסנדלרייה .
סבתי למדה בבית הספר אליאנס עד כיתה ד' .
הם למדו שמה קצת עברית והרבה צרפתית מכיוון שהצרפתים שלטו באותה תקופה במרוקו.
באמצע כיתה ד' הלכה סבתי ללמוד תפירה של בגדי גברים ( היו שתי אפשרויות – בגדי גברים או שמלות ) והיא בחרה בבגדי גברים.
כשסבתי הייתה בת 15 התחילה האינטיפדה במרוקו כשהתחילו הערבים לאיים עליהם.
הערבים היו שכנים טובים עד ששמעו על הגרמנים והתחילו לזלזל ולהגיד דברים כמו : -"חכו חכו שהם יגיעו מה הם יעשו לכם!!!" ועוד דברים פוגעים ומעליבים.
המוסלמים התחילו לפגוע ולרצוח יהודים בעיר הבירה "רבת" כשהצרפתים עזבו, כי הם שלטו באותו הזמן שהצרפתים לא היו במרוקו.
כשסבתא שלי הייתה בערך בגיל 4-5, כמעט נכנסו אליהם למרוקו הנאצים , אבל אז האמריקאים באו והצילו אותם.
בבית שמרו כל אותו זמן על כל המצוות עד שהערבים התחילו לאיים עליהם , ואז הם עלו לארץ.
סבתי ומשפחתה עלו לארץ בגלל מקרה מסוים שקרה עם משפחתה- אחיה היה חייט , בשנת 1955 המוסלמים באו אליו ואמרו לו להביא להם כסף, או שהם הורגים אותו.
אחיה סיפר את המקרה לאביו, ובאותו יום הם נסעו לעיר הבירה רבת.
ברבת ראו מקרה, שלבן אדם אחר שחי שם, יהודי שהיה לו עסק במקום לא הסכים להביא למוסלמים את הכסף שהם דרשו גם ממנו, והם רצחו אותו.
אביה של סבתי בירר עוד באותו יום בתנועה הציוניסט (יהודים שמבריחים יהודים אחרים לארץ) על עליה לארץ, ובגלל אותו מקרה כל המשפחה עלתה, אך כל אחד בחודש אחר.הם נפגשו שנה אחרי שהם עלו. שיכנו אותם במעברת קקון , ליד חדרה וליד קיבוץ מעפיל.
סבתי עלתה עם אחיה יעקוב ביחד, כשהם הגיעו לא שאלו אותם כלום, שמו עליהם אבקת "די. די. טי" לחיטוי ושלחו אותם במשאיות שמובילות פירות למקום שהם לא ידעו מהו.
זה היה ערב ראש השנה, הורידו אותם בקיבוץ,נתנו להם בקבוק יין, עשר פרוסות של לחמים שחורים ומרגרינה, וככה הם חגגו את ערב ראש השנה, עם בכי, כשהם לא ידעו איפה הם נמצאים עם קוצים בכל מקום.
היו שמה עוד קצת מרוקאים , תימנים והרבה פולנים ורומנים ניצולי שואה.
לא הייתה עבודה ורק אביה עבד בחקלאות .
לילה אחד לקחו את אחיה, כשהוא יחף, בלי שהוא יודע לאן הוא הולך, למלחמת סיני.
אחרי שבועיים שלושה הוא חזר עם סוליה שהוא מצא קשורה עם חבל לרגלו.
כולם חשבו שבנות לא צריכות להתגייס , ולכן סבתי לא התגייסה.
גם לא הייתה עבודה כי לא היו אוטובוסים שנכנסו לקיבוץ בשעות העבודה .
ולבסוף רצו לגייס אותה והיא לא ידעה על זה אפילו כי שרפו את כל המסמכים של הגיוס.
היא הכירה את סבי בטבריה והתחתנה איתו גם בגלל שנשים נשואות לא היו צריכות להתגייס .
מאז שמה הוא מסודי ואנונו ולא מסודי משעלי.
בשנת 1959 נולדה ביתה הבכורה רחל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה